פטפוטי תודעהמדוע יש בנו חלק שכלכך רוצה לדעת מהו הדבר הנכון,
מאיפה זה בא לנו ? ולמה כ"כ חשוב להגיע דווקא לבחירה שלנו?
בחירה קשורה בקשר הדוק עם אחריות כשאני בוחר אני
מוכרח לקחת אחריות על הבחירות שלי וזה משהו שמסתבר לא תמיד טבעי לנו ולפעמים נח
לנו שיהיה לנו את מי להאשים או להשאר בעמדה כזו של חוסר בחירה
מצד שני עמדה לא בוחרת עשויה להוציא את רכיב ההרפתקאה
מהחיים עצמם ולהפוך אותנו ברגע לנוסעים בטיול מאורגן בוא נוכל מקסימום לצפות בחיים
דרך חלונות האוטובוס הממוגן והמרופד
ניסינו היום לגעת קצת בשאלות אזוטריות כמו מי
אני? ולתת להם תשובה אלגנטית ופשוטה כמו אני האני הבוחר שזה בעצם לא תשובה מוחלטת
למי אני אלא תשובה חיה שזזה כל הזמן, בהתאם למה? בהתאם לבחירה, , או אולי האני זה
האני הזה שיכול להתבונן בהכל מהצד ודרך זה לקבל הכרעה לא משוחדת
או שאולי שני האני האלה הם שני צדדים של אותו
המטבע?
מכירים את הטבלאות האלה של בעד ונגד? אז ניסינו
לחלץ מתוך שיטות של החלטה את האני הבוחר , זה שלוקח אחריות ואני לא מדברים על
חישובים רציונאלים אלא בחירה בין דברים שווים במהותם
גיליתי משהו מעניין בפטפוט הנוכחי , הרצון לדעת
מה נכון נובע מאיזו עמדה של שליטה במציאות ורצון שהכל יהיה מושלם וזה נובע דווקא
מאמונה עמוקה שקשה לעשות שינוי, הכל מאד מוחלט ז"א דווקא הרצון לשלוט נובע מאמונה
חזקה בחוסר שליטה
ולהפך היכלת לשחרר ולבחור דברים מתוך גמישות
נובעת מאמונה שהכל בר שינוי
לפעמים נראה שהמשיח לו אנחנו מחכים הוא משיח של
פתרון בעיות שיקח מאתנו אחריות אבל נראה שהמשיח הזה לא יבוא לעולם וזה שיבוא או
אולי כבר הגיע בסה"כ יגיד לנו , חברים קחו אחריות
הבחירה קשורה גם ליכלת לבחור לפגוש את הרגשות
שלנו ולא לברוח מהם
לפעמים המושג להקשיב ללב יכול להיות מאד מתעתע
שכן הלב מרגיש אבל לא תמיד אוהב את מה שהוא מרגיש לפעמים אנחנו מעדיפים להמנע ממה
שיש שם וזה משפיע על הבחירות שלנו כשאנחו בוחרים לא להרגיש שזה כמובן לא באמת
בחירה כל עוד לא העלנו על הדעת לנהוג אחרת
שוחחנו על מושג אקטי שנקרא אני כהקשר שזה בעצם
היכלת להתבונן בעצמנו מהצד וזה לפעמים מה שמאפשר בחירה כי קצת קשה לבחור כל עוד
אנחנו לגמרי מאמינים לסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו. כשאנחנו יכולים לרגע להסתכל על עצמנו מהצד ולהתבונן
על הדברים זה דווקא מה שמאפשר לנו לקבל איזו פרופרציה וגמישות שעשויים להפוך אותנו
לבוחרים ולהתמודד גם אם דברים לא נעימים
אך לא מסוכנים כמו רגשות
כל זה היה טיפוס ארוך במעלה ההר כדי להגיע לקומה אפס שהיא בעצם השאר לעבודה אישית מכל סוג שהוא
כמו שהבסיס של האדם המהלך הוא שיש לו 2 רגליים
הטיפוס לקומה 0 הוא טיפוס של חיים שלמים אבל איזה
מזל שזה רק עניין של תודעה ואפשר להגיע לשם ברגע אחד
זה הכל עניין של פטפוט טוב וכוונה ראויה
קישורים:
ספוטיפי – https://open.spotify.com/episode/3nXQsFRcjlf78SHPAHp1Qv?si=QPh14_ADSHe4mZCAPMF4BQ
