פטפוטי תודעהפו הדב האזין לפרק 5! ומיד התחיל גם הוא לפטפט:
"אוה, יקירי," אמר פו, מגרד את ראשו בכף רגלו, "זה פרק מאוד מעניין על להיות קטן וגדול בו-זמנית. זה מזכיר לי את הפעם שניסיתי להגיע לצנצנת הדבש על המדף הגבוה."
"ראשית," המשיך פו, "הם מדברים על 'שאיפה לאפס'. זה נשמע קצת כמו כשאני מנסה לרוקן צנצנת דבש – אני תמיד שואף להגיע לתחתית, אבל תמיד נשאר עוד קצת דבש."
"ואז הם מדברים על 'חוסר תקווה יצירתי'. זה נשמע עצוב, אבל הם אומרים שזה טוב! זה כמו הפעם שחשבתי שאין לי יותר דבש, אבל אז גיליתי שאפשר לעשות תה עם דבש מפרחים. זה היה מאוד יצירתי!"
"הם גם מדברים על לקבל את עצמך. זה מזכיר לי שכריסטופר רובין תמיד אומר שהוא אוהב אותי בדיוק כמו שאני, גם כשאני דובון קטן עם מוח קטן."
"בסוף," סיכם פו, "אני חושב שהם מנסים לומר שלפעמים, כשאנחנו מפסיקים לנסות להיות גדולים וחשובים, אנחנו מגלים שאנחנו בסדר גמור כמו שאנחנו. וזה," הוסיף בחיוך, "זה משהו שכל דובון צריך לזכור."
